1. ביום 6.6.04 נהג המנוח חמודי זיאד ז"ל במכונית מתוצרת פיאט בלא שהיתה בנמצא תעודת ביטוח לכסות את נהיגתו ברכב, ובמושב שלידו ישב התובע. ארעה תאונת דרכים, המנוח נספה והתובע נפצע. בגין פציעתו חייבת הנתבעת קרנית לשלם לו פיצויים, כמגיע על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ג - 1973, והמחלוקת נסבה על שיעורם.
2. התובע יליד 16.7.1977, תושב סג'ור, רווק, ובעת התאונה היה כבן 27 שנים.
פציעותיו של התובע היו קשות, והוא נזקק לטיפול נמרץ, לניתוחים ולאישפוז למשך 22 ימים (תחילה למשך 17 ימים ואחר כך לעוד 5 ימים), לטיפולים שונים, פיזיוטרפיה, ועוד, הכל כמתואר ברשומות הרפואיות ובחוות הדעת הרפואיות המונחות בפני.
3. ד"ר אנג'ל מפרט בחוות דעתו מיום 28.4.06 כי לתובע נגרם שבר בעצם הזרוע השמאלית בחלקה המקורב ושבר בעצם הרדיוס הימנית באזור שורש כף היד, והיה צורך בקיבוע תוך שימוש במסמרים, הוצאתם, גבס ופיזיוטרפיה. השבר בכתף התחבר בעמדה טובה וללא אי סדירות במשטח הפרקי. בלט חוסר שיתוף פעולה בבדיקה שגבל בהתנגדות אקטיבית, והתובע ניסה להציג תמונה חמורה בהרבה מהאמיתית. נותרה, מכל מקום, הגבלה בתנועת הכתף שהצדיקה 10 אחוזי נכות. נוצר גם כן דלדול בשרירי הכתף. השבר בשורש כף היד התחבר תוך סטיה מן הציר התקין של העצם, וגם פגימה זו הצדיקה נכות של 10 אחוזים.
ד"ר אנג'ל נחקר על חוות דעתו. התרשמתי ממקצועיותו, הגינותו, וקפדנותו.
יש לקבל את מסקנותיו שבחוות דעתו. נכותו של התובע בתחום האורטופדי היא, איפוא, בשיעור (משוקלל) של 19 אחוזים.
4. פרופ' ברוק מציין בחוות דעתו מיום 24.4.06 כי בעבר נותח התובע בבטנו לאחר פציעת ירי ובעת שגויס לצבא אובחנו תת משקל, מספר בעיות אורטופדיות והפרעה נפשית מסוג חרדה שפגעה בתפקודו. בתאונה הוא נחבל בראש, בחזה, בבטן בכתף וביד הימנית. אובחנה, בתחום הפנימי קונטוזיה של הריאות, נוזל חופשי בחלל הבטן בכמות קטנה וקרע בטחול בדרגה לא גדולה. פגיעות אלה לא הצריכו ניתוח של פתיחת הבטן. מסקנתו היתה כי "אין (לתובע) כל נכות משמעותית בתחום הרפואה הפנימית כתוצאה ממעורבותו בתאונת הדרכים בתאריך 06.6.04."
פרופ' ברוק ראה כי התובע שרוי במצוקה נפשית, והמליץ להפנותו לבדיקה פסיכיאטרית ולרופא א.א.ג.
5. ד"ר גיא אור, פסיכיאטר, בדק את התובע ונתן חוות דעת מיום 14.11.06 בה תואר מצבו של התובע בהרחבה ובפירוט. באשר לעברו של התובע, מפרט הד"ר אור כי בגיל שמונה הוא נפגע מיריית אקדח של אביו, בו שיחק שפגעה בבטן ופגעה בכבד השמאלי. בעת הגיוס לצבא נקבע פרופיל 65 ועקב מצוקתו הנפשית המליץ הקב"ן על שרות בבסיס פתוח קרוב לבית, כך שמידי יום יכול היה התובע להגיע הביתה. במהלך השרות הצבאי גנב התובע נשק מנשקיית הבסיס, והוא הסביר זאת בהשפעת חברה רעה. נגזרו עליו, עקב כך 5 שנות מאסר בכלא צבאי. לאחר שריצה 10 חודשי מאסר שוחרר מן הצבא והמשיך לרצות 3 שנים נוספות בכלא הדרים. בגיל 24 לאחר שחרורו מהצבא החל התובע לעבוד בעבודות מזדמנות (בניין, קטיף), ולדבריו של התובע הוא התקשה למצוא עבודה בשל עברו הפלילי. במשך 4 חודשים קודם לתאונה עבד התובע (לדבריו) כפועל במפעל. התובע הכיר בחורה עמה עמד, לדבריו, להתחתן, ושלל שימוש בסמים.
התובע טען כי לאחר התאונה הוא החל לסבול ממצבים דיסוציאטיביים מעוררי חרדה, מחלומות, מהימנעות, מדריכות, קשיי שינה, פגיעה בזכרון, מחשבות אובדניות, ועוד. לתובע קשיים ואין הוא מוצא עבודה; אינו יוצא לבלות; נפרד מבת זוגו, מתבודד וקיבל טיפול במרפאה לבריאות הנפש בכרמיאל אחת לשבוע במשך מספר חודשים. כמו כן טופל המערער בבית החולים לחולי נפש "מזרע".
בבדיקה מצא ד"ר גיא אור כי התובע מגזים בתלונותיו והיה "דרמטי בהתנהגותו". הוא הדגיש את סבלו "באופן שנראה היה כמגמתי, האפקט היה מוטרד וחרד (בחלק מן הזמן) ותאם את התכנים. מהלך החשיבה היה תקין. הדיבור היה ברור."
בסיום חוות דעתו העריך ד"ר אור כי קודם לתאונה לקה התובע בנכות נפשית בשיעור של 5 אחוזים. בתאונה נגרמה הפרעה בתר חבלתית לה יש ביטויים שונים. "עוצמת התסמינים החרדתיים שהיתה (בעת) בדיקתי אותו לא היתה גבוהה (למרות שניתן להתרשם מתגובתיות חרדתית)". המומחה הסביר כי נוצר רושם של האדרת תסמיניו וקשייו.
"בשקלול הדברים", קבע ד"ר אור, "סובל כיום הנבדק בשל קשייו הנפשיים ממגבלה משמעותית בתפקודו, אם כי נמוכה מזו המתוארת על ידו" המהווה "מגבלה בולטת בתפקודו בשל קשייו הנפשיים." הוא קבע נכות בשיעור של 20 אחוזים לפי ס' 34ג למבחנים וציין כי "נכות זו כוללת בתוכה את הנכות הנפשית ממנה סבל (התובע), להערכתי, קודם לתאונה הנדונה."
ד"ר אור נחקר על חוות דעתו. מעדותו עולה כי קשה להעריך במדויק את שיעור הנכות בה לקה התובע קודם לתאונה. אפשר שהוא היה קובע נכות גבוהה יותר, לו ידע כי התובע מיעט מאוד לעבוד קודם לתאונה וכי העבירות שעבר התובע בצבא חמורות מכפי שהוא תיאר (ר' נ/2 ובמיוחד נ/3 המאשר כי התובע הורשע בגין 3 תיקים פליליים על החזקת נשק, סחיטה, מרד והסתה למרד ואיומים, והוא נידון ל - 9 שנות מאסר + 3 חודשים ו - 15 ימים, החל לרצות את מאסרו ביום 25.1.97 ושוחרר לאחר ועדה ביום 14.8.02).
עדיין נראית לי הערכתו שבחוות דעתו בדבר הנכות שבה לקה התובע קודם לתאונה, כהערכה סבירה. מכל מקום, נראה לי מצבו ומגבלותיו של התובע קודם לתאונה, בצירוף עבודה מוכחת רק למשך 14 ימים במפעל צאם בכרמיאל, ומגבלות אחרות, כי כושר ההשתכרות של התובע קודם לתאונה היה נמוך משמעותית מן השכר הממוצע במשק; מצד שני, יכולתו להתמודד מול תוצאות התאונה היתה בעייתית, כך שהאימפקט של התאונה עליו קשה מן הניתן לצפות לגבי נפגע ממוצע. חוסר היכולת לסגל מקצוע שאין עמו עבודת כפיים, ומצבו הנפשי, כל אלה מעצימים את הנכות התפקודית בה הוא לקה עקב התאונה.
6. ד"ר אמיר גורי בדק את מצבו של התובע בתחום השמיעה ונתן חוות דעת מיום 14.12.06. התובע התלונן בפניו על טנטון וסחרחורת, אך התלונות לא נמצאו מבוססות ונקבע כי לא נותרה בתובע נכות בתחום הא.א.ג.
7. מדובר איפוא באדם צעיר אשר נפגע בצורה קשה בתאונת דרכים כשהיה כבן 27 שנים בה נהרג חברו שנהג ברכב. נותרו נכויות בתחום הנפשי ובתחום האורטופדי. קודם לתאונה לקה התובע במצבו הנפשי בצורה קלה יחסית שהפסיכיאטר העריכה כ - 5 אחוזי נכות. כיום, בעקבות התאונה הוא לוקה בשתי נכויות אורטופדיות בשיעור של 10 אחוזים כל אחת וכן בנכות נפשית בשיעור של 15 אחוזים.
סך הכל, בגין התאונה, נגרמה לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור של 31.15 אחוזים.
8. המסמכים הצבאיים מלמדים על מצבו הרפואי בעת השרות ועל בעיות המשמעת שהסתבך בהן. גיליון הרשעותיו בעבירות תעבורה מלמד כי 3 פעמים נהג התובע בלא שהיה לו רישיון נהיגה, והוא נפסל ל - 3 חודשים, לחודשיים ול - 4 חודשים.